×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים תנ״זטור
;?!
אָ
(א)  מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חימוץ מוטב שימעט בה לכן טוב לקרב העיסה יחד בשעת הפרשת חלה דשמא יש בהן שלא היה בה שיעור ואם לא הפריש מן העיסה יתנם בסל והסל יצרפם לחלה ואם ידוע שהיה בעיסה שיעור חלה ושכח להפריש חלה עד לאחר אפייה אפילו צירוף סל א״צ אלא יקרב כל הככרות יחד ויטול מאחד על כולם אפילו אם שכח ואכל קצת יפריש על המותר דחלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש. (ב)  הלש עיסה בי״ט של פסח במקום שאין כהן לא יקרא לחלה שם עד שתאפה שאם יקרא לה שם לא יהא רשאי לאפותה כיון שאין כאן מי שראויה לו ואם יניחה כך תחמיץ ואינו רשאי לשורפה שאין שורפין קדשים בי״ט הלכך לא יקרא לה שם עד אחר אפייה ואז יצרף הכל בסל ויפריש אחת על הכל ואם שכח וקרא לה שם יטילנה לצונן ואז לא תחמיץ אבל במקום שיש שם כהן קטן שלא ראה קרי מימיו או אפילו גדול שראה קרי וטבל לקריו יכול לקרות לה שם מפני שראוי לו ע״י שיבטלנה ברוב ויאכלנה בימי טומאתו וחלה שנייה הנאכלת לכהן יפרישנה ויאפנה כמו בשאר ימות השנה שמותרת לכהן לאוכלה אפילו לבדה בימי טומאתו ויש מהגאונים שכתבו שאף חלת האור יכול לקרות לה שם ולאפותה אף במקום שאין כהן כיון דחזיא ליה אם איתיה אמרינן הואיל דהלכה כרבה דאמר הואיל ומוטב שלא לקרות לה שם אא״כ יש כהן בעיר לאפוקי נפשיה מפלוגתא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) ומפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה מפני חשש חימוץ ומוטב שימעט בה לכן טוב לקרב העיסה יחד ודברים פשוטים הם וזה שכתב טוב לקרב העיסה יחד היינו שיגיעו העיסות זו לזו עד שידבק מעט מזו בזו וכן כתב רבינו בספר י״ד סי׳ שכ״ה: (ב) ומה שכתב ואם לא הפריש מן העיסה יתנם בסל וכו׳ בפרק אלו עוברין (פסחים מח:) אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפסחא א״ל אביי מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקי ליה מידי חלה א״ל דעבדן כר״א דתניא ר״א אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כר״א וכתב סה״ת על זה ואם אינו עושה רק מצד אחד טוב יותר ללוש כמות השיעור בריוח כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק וגם יוכל לברך עליה ואין חשש חימוץ משום פורתא דהוי טפי עכ״ל:
כתב רבינו בטור י״ד סי׳ שכ״ה אם נתנו על לוח וכיוצא בו דבר שאין לו בית קיבול כתב הרמב״ם שהוא ספק אם מצרפו אם לאו ואם הוא חלה מדבריהם פטורה לכן כשמצרפין בכלי צריך שלא יצא ממנו שום דבר למעלה מדופני הכלי ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי לצרפן ושם יתבאר בע״ה:
וכתב בספר המנהיג שצריך להפריש חלה מכל מדה ומדה ואין להקיף כמה עיסות ולהפריש מאחת על כולן כי הסל מצרפן לא אמרו אלא בשלא היה בכל א׳ שיעור חלה ולחומרא אבל לא להקל עכ״ל ונראה דאפי׳ לדידן שאין אנו נותנין חלה לכהן שייך לומר כן וכבר הזכיר סברא זו בפרק אלו עוברין המרדכי בשם רא״מ וכתב שם ס״ה ואבי״ה חולקין עליו וכך הן דברי רבינו בה׳ חלה ואדרבה היקל בשיש בכל עיסה שיעור חלה ורוצה להפריש מזו על זו שא״צ צירוף סל ולא נגיעה רק בששתיהן לפניו סגי להפריש מזו על זו וכ״כ גם כן כאן בסמוך וכך הם דברי הרא״ש בפרק קמא דיום טוב וכן מצאתי בתשובת אשכנזים וז״ל שתמהת על שהייתי מצרף כל המצות לסל א׳ אחר אפייתן בפסח ונוטל מאחת חלה וכתבת דר״א לא אמר הסל מצרפן אלא לחומרא אבל לא לקולא דע לך מורי שבכל צרפת נוהגין כן וגם סה״ת פסק כן ויודע אני שראית דבריך באבי״ה למה לא ראית מסקנא דמלתא כי בסוף דבריו כתב דודאי שרי לעשות כן אבל המנהג שאתה נוהג נוטל מכל עיסה ועיסה מעט ואתה עושה מכל החלות חררה אחת אין זה מנהג כשר כי בתוך שאתה משהה אותן הן באים לידי חימוץ עכ״ל:
[בדק הבית: ואחר כן מצאתיה בתוך תשו׳ הרשב״א ונ״ל שהוא תשובת מהר״ם:]
ונראה דהיינו דוקא בתוך הפסח אבל אם לש קודם הפסח ש״ד לעשות כמו שהיה אותו חכם עושה ליטול מכל עיסה ועיסה מעט וכו׳ וזה נכון יותר מלהמתין עד לאחר אפייה וכ״ש בא״י דאיכא למיחש שמא יאכל ממנה ואין תקנה להפריש על מה שנאכל ממנה ומ״מ אם א״א להפריש מכל אחד מפני המהירות שפיר דמי להפריש אחר אפייה מיד:
(ג) ואם ידוע שהיה בעיסה שיעור חלה ושכח להפריש חלה עד לאחר אפייה אפי׳ צירוף סל א״צ וכו׳ כ״כ הרא״ש בפרק אלו עוברין מדלא מייתי דר״א אלא אהני נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא היה בו שיעור חלה אבל אם מתחלה היה בו שיעור חלה א״צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף ודלא כדמשמע מדברי הרי״ף ורש״י דאע״פ שהיה שם מתחלה כדי חיוב חלה אפ״ה בעי צירוף סל והר״ן כתב ג״כ כדברי הרא״ש ומשמע מדברי רבינו שאם יש בעיסה שיעור חלה לכתחלה צריך להפריש חלה בעודה עיסה קודם שתאפה וכ״כ מדברי הרמב״ם פ״ח מהלכות בכורים והאגור כתב בשם שבלי הלקט וז״ל ה״ר מאיר כתב דוקא בדיעבד טוב לעשות כן לצרפו בכלי אבל לכתחלה לא דראשית עריסותיכם אמר רחמנא בעודה עיסה אבל בפסח ובכל י״ט שמשקרא עליה שם אסור לטלטלו וגם אין שורפין קדשים בי״ט הואיל ולא אפשר בענין אחר מותר עכ״ל.
וכבר כתבתי בסמוך שאם א״א להפריש מכל עיסה מפני המהירות מפרישין אחר אפייה מיד:
(ד) אפילו שכח ואכל קצת יפריש על המותר דחלת ח״ל אוכל והולך ואחר כך מפריש מימרא דשמואל בבכורות פרק עד כמה (בכורות כז.) וכתב המרדכי בפרק אלו עוברין ואם שכח ולא הפריש מעי״ט אין לסמוך על שיור המצה להיות אוכל והולך ואח״כ מפריש כדי תרומה דאם היתה כל עיסה נילושה ביחד אז היה מותר אך מצות הנילושות כל אחת לבדה אין להם דין זה וכתב הר״ש דצריך לאפות מצה אחת ובשעת הפרשה יפריש אחת על כולן ותפטור את האחרות בצירוף ע״כ. וכ״כ התוס׳ בפרק קמא דיום טוב (ביצה ט.) ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו בסל: (ה) הלש עיסה בי״ט של פסח במקום שאין שם כהן לא יקרא לחלה שם וכו׳ משנה בפ׳ אלו עוברין (פסחים מו:) כיצד מפרישין חלה בטומאה בי״ט ר״א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה ב״ב אומר תטיל לצונן א״ר יהושע לא זהו חמץ שאנו מצווין עליו בבל יראה ובל ימצא אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה ופסקו הפוסקים הלכה כר״א דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה.
וכתב הרא״ש נראה דר״א ורבי יהושע לא פליגי אבן בתירא דלא מסתבר דפליגי בהאי סברא אם מחמצת בתוך המים אלא דר״א אשמעינן דמוזהר על חימוץ חלה ור׳ יהושע סבר דאינו מוזהר אמנם בהא פליג רבי אליעזר אבן בתירא דסבר דטוב יותר שלא יקרא לה שם עד שתאפה אולי לא יזהר יפה בהטלה בצונן ואם אירע לה שקרא לה שם היה אומר ר״ת שתטילה לצונן וכ״כ הגהות מיימון בפ״ג מהלכות יום טוב:
(ו) אבל במקום שיש שם כהן קטן וכו׳ אהא דתנן לא תקרא לה שם עד שתאפה כתב הרי״ף ה״מ בארץ ישראל דחלה דאורייתא וכיון שהיא חלה טמאה לא חזיא לאכילה כלל לא לגדול ולא לקטן ולפי שאסור לאפות בי״ט דבר שאינו אוכל נפש וגם אסור לשרוף קדשים בי״ט הוצרך לומר לא תקרא לה שם עד שתאפה דכיון דלא נקרא לה שם חלה עדיין לא נתקדשה וכל ריפתא וריפתא דאפייה אמרינן היא היא דחזיא לאכילה אבל חלת ח״ל דמדרבנן היא לא צריכא ולא מידי אלא קורא לה שם ואפייה לכתחלה ואכיל לה כהן קטן דאמר שמואל (בכורות כ״ז.) אין חלת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו באיש עד שיראה קרי ובאשה עד שתהא נדה והר״ש כתב עוד ואף אם יש כהן גדול שיכול לטבול נראה שמותר לאפותה דחזיא ליה אע״ג דטומאה יוצאה עליו מגופו לא חמור בתר דטביל טפי מטמא מת דמסיק התם דאוכל בתרומת ח״ל. ועוד דאפילו בלא טבילה חזיא לבעל קרי ע״י ביטול כדאמרינן התם רבה מבטלה בימי טומאתו עכ״ל.
וכ״כ הגהות מיימון בפ״ג מהל׳ י״ט אבל הר״ן כתב שהשיבו על הרי״ף שכתב ואי ליכא כהן קטן עביד לה כר״א ואפילו ליכא כהן קטן מצי למיכל לה כהן גדול שיטבול לקריו ולאו קושיא היא דהשתא מיהא הא לא חזיא ליה וכ״ת דהא מצי טביל ליתא דלא אמרינן הואיל במחוסר מעשה ואפשר עוד שאינו מותר בתרומת ח״ל בטבילה לבד בלא הערב שמש ומיהו עוד אחרת יש ולא רצה הרי״ף לגלותה דאמרינן בבכורות חלת ח״ל מבטלה ברוב ואמרינן התם רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו הלכך יכול הוא לקרות לה שם ולבטלה ולאפות אבל הרמב״ן כתב להעמיד דברי הרי״ף דאפשר דכי אמרינן מבטלה ברוב היינו לומר שאם נתערבה בכמותה או בפחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה כדאמרינן בפ״א דביצה (ד.) דבדרבנן מבטלינן איסורי כה״ג אבל לבטל בעירוב לכתחלה לא דלערב בשאר איסורין של דבריהם אין לנו עכ״ל:
(ז) וכהן קטן שלא ראה קרי מימיו משמע שכל שהוא קטן בחזקת שלא ראה הוא ונאמן לומר שלא ראה אפילו הוא בן י״א או י״ב אבל רבינו ירוחם כתב ואם יש בעיר כהן קטן פחות מט׳ שנים שלא יצא הטומאה מגופו משמע מדבריו שאם הוא גדול יותר מבן ט׳ הרי הוא בחזקה שראה קרי והטעם משום דקי״ל דבן ט׳ ביאתו ביאה: (ח) וחלה שנייה הנאכלת לכהן יפרישנה ויאפנה וכו׳ זהו ע״פ מ״ש בהלכות חלה אם אין כהן קטן או כהן גדול שטבל מפריש שתים אחת לאור ואין לה שיעור ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותרת אפילו לזבין ולזבות ונדות ויולדות ואינה אסורה אלא לזרים עכ״ל.
אבל כבר כתב שם שי״א שאין צריך להפריש אלא חלת האור בלבד וכן נוהגין העולם וראיתי מי שמפריש בפסח ב׳ חלות ואין לו טעם דמ״ש פסח משאר ימות השנה:
(ט) ויש מהגאונים שכתבו שאף חלת האור יכול לקרות לה שם ולאפותה אף במקום שאין שם כהן וכו׳ כ״כ המרדכי בפרק אלו עוברין והג״מ כתבו בפ״ג מהי״ט במקום שאין כהן כלל בעיר יעשה ככתוב בעמוד וכן פסק האלפס וראב״ן והר״ם ודלא כר״ח שפסק שאפילו אין שם כהן מותר לאפותה דקי״ל כרבה דאית ליה הואיל (פסחים מו.). כתוב בהג״מ בפ״ג מהלכות י״ט במקום שאין שם כהן כלל בעיר יעשה ככתוב בעמוד ומותר לטלטלה אפילו לאחר קריאת שם כדאמר בגמרא (שבת קכו) מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים אפילו מי שאין לו עורבים כיון דחזי למי שיש לו עורבין וכן זר מותר לטלטל תרומה משום דחזיא לכהן אפילו במקום שאין כהן ועוד כיון דמותר לטלטלה בשעת קריאת שם מותר לטלטלה אח״כ קודם שיניחנה לארץ עד מקום שירצה כמו בדבר שצריך למקומו וכל אלו הם דברי סמ״ג בהלכות י״ט וסה״ת בהלכות חלה. ומיהו מ״ש שמטלטלין את הלוף אף ע״פ שאין לו עורבים אינו מוסכם וכבר כתבתי בסימן ש״ח שיש אוסרין אא״כ יש לו עורבין אם שכח ולא הפריש חלה מעי״ט כיצד יעשה אכתוב בסוף סימן תק״ו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144